


| שם המאכל | באלו האופנים | ברכתו כשאינו קובע סעודתו עליו | ברכתו כשקובע סעודתו עליו (א) | מקורות |
|---|---|---|---|---|
| גּחְנוּן – כמו בצק עלים מבושל בהרבה שמן | בורא מיני מזונות | בורא מיני מזונות | סי' ל"ד, ס' ט' | |
| הֲרִיס – דגן כתוש ומבושל | בורא מיני מזונות | בורא מיני מזונות | סי' ל"ד, ס' ז' | |
| זֲלַאבְּיא – בצק מטוגן במחבת בהרבה שמן | בורא מיני מזונות | בורא מיני מזונות | סי' ל"ד, ס' ט' | |
| חלה מתוקה מעט – שדרכה להיאכל דרך סעודה | המוציא | המוציא | סי' ל"ד, ס' ג' | |
| כּוּבַּאנהּ – בצק מבושל (ב) | בכלי סגור אפי' ללא שמן | בורא מיני מזונות | בורא מיני מזונות | סי' ל"ד, ס' ו' |
| ובכלי פתוח | בורא מיני מזונות | המוציא | ח"ב סי' נ"ט הע' ס"ב | |
| לְחוּח – בצק רך שנאפה ע"ג מחבת ובחלקו העליון נקבים נקבים (ד) | מגיע באמצעיתו לעובי 8-10 מ"מ | בורא מיני מזונות | המוציא | סי' ל"ד, ס' י"א הערה י"ד |
| דק כ -2-3 מ"מ | בורא מיני מזונות | בורא מיני מזונות | ||
| מְלַוַּח – כמו בצק עלים | כשמשחו המחבת במעט מרגרינה (או שמן) כדי שלא תדבק העיסה | בורא מיני מזונות | המוציא | סי' ל"ד, ס' ח' |
| כשטגנוהו במחבת בהרבה מרגרינה (או שמן) | בורא מיני מזונות | בורא מיני מזונות | סי' ל"ד, ס' ט' | |
| מַצּוֹת | המוציא | המוציא | סי' ל"ד, ס' ג' | |
| סֲבַּאיא - כמו בצק עלים שנאפה בתנור | בורא מיני מזונות | המוציא | סי' ל"ד, ס' ח' | |
| סופגניות | בורא מיני מזונות | בורא מיני מזונות | סי' ל"ד, ס' ט' וח"ג סי' ק"כ ס' כ"ד | |
| עֲצִידּ - קמח ששופכין לתוך מים רותחים | בורא מיני מזונות | בורא מיני מזונות | סי' ל"ד, ס' ז' | |
| פְתּוּתּ - פירורי לחם מבושלים בכלי ראשון | אם אין בהם אפי' פירור אחד כזית אע"פ שנראה שיש בו תואר לחם | בורא מיני מזונות | בורא מיני מזונות | סי' ל"ד, ס' י"ד |
| פרוסות לחם מטוגנות ומצות מטוגנות | אם יש בהם אפי' פירור אחד כזית אע"פ שאין בו תואר לחם | המוציא (ו) | המוציא (ו) | סיד ל"ד, ס' י"ד |
| קֲלוּבּ - לחם אפוי ע"ג מחבת | המוציא | המוציא | סי' ל"ד, ס' ח' | |
| פת הבאה בכסנין (ז) ושאר מזונות, פירות ומשקאות | בזמן שיש קידוש – אין צורך לברך אחריהם אע"פ ששבע מהם קצת כיון שנפטרים בברהמ"ז. בזמן שאין קידוש – המנהג פשוט שלא לברך ויש להם ע"מ שיסמוכו, ועכ"פ יש ליזהר להרהר הברכה בליבו, ואם מרגיש בעצמו ששבע מהם קצת לכולי עלמא צריך לברך בפיו ובשפתיו, ואפי' אם נזכר אח"כ בתוך הסעודה צריך לברך. |
|||

